הלילה התעוררתי מסיוט.
כבר תקופה שאני נחשפת יותר ויותר למקרים של "ירידה מהפסים" אצל אנשים,
ולשמחתי עוזרת להשתקם ולהבריא בטיפול בקליניקה שלי.
אך לצערי, בתקופת הקורונה עוצמת החרדה וגם מפלס האלימות עלו שלב!
האונס הקבוצתי הוא ביטוי קיצוני ומזעזע של זה.
אני רואה בתקופה האחרונה מבוגרים וילדים שממעטים לצאת מהבית,
מבלים שעות מול תרבות מסכים וטלוויזיה מלחיצה,
כשהמשפחה לא תמיד במצב להתמודד עם זה או שהיא מפורקת בעצמה.
ההשלכות הבריאותיות והפסיכולוגיות השליליות של תקופה זו מגיחות להן כעת וזו לצערנו רק ההתחלה.
הבעיה העיקרית היא שתפיסת הבריאות הרווחת שלנו שגויה.
בכדי לרפא את "המגיפה", שקורונה היא רק הדגל שלה,
הרפואה שלנו חייבת להשתנות.
הרפואה חייבת לחזור ולהתבסס על שיפור אורחות חיים ורפואת גוף נפש ולא רק לשפוך מיליונים על פטנטים,
וסגרים שיאפשרו לנו "לחיות" עם מחלות ולהשאר "חולים"...
ובשיגעון!
טיפול שטחי ולא בשורש הבעיה,
טיפול של מתן תרופה רק להעלמת הסימפטומים
משאיר את הסיבות העמוקות לחולי
גועשות ובהזדמנות ראשונה
הן יפרצו החוצה כמחלה חדשה,
כעס,
אלימות,
חרדה.
כולי תקווה שנצליח להגיע לריפוי, עמוק ופנימי.
שבת שלום