פוסט ליום האישה:
לאחר הרבה שנים
אני יכולה לספר שבצעירותי,
בשנות העשרה המאוחרות שלי ותחילת העשרים שלי
(תקופה לא מזהירה בחיי...),
עברתי הטרדות מגברים שהיו בעלי סמכות.
חלקם אפילו היו ממונים עלי בעבודה
בעמדות מפתח.
רק היום אני מבינה שזה היה מאוד נפוץ בתקופה הזו.
בעיקר זכורה לי הפעם הזו כשהייתי בת 20, לקראת סיום קורס שאם אסיים אותו בהצלחה אתקבל לעבודה שמאוד רציתי - מבחינתי המשרה הזו היתה הדבר היחיד שיציל אותי בתקופה הזו.
המדריך הראשי בקורס, שבועיים לקראת סיום הקורס,
איים להעיף אותי מהקורס בשיחה אישית ובאותה נשימה ניסה ליצור סיטואציה אינטימית.
הייתי מבולבלת, מפוחדת ממש!
לא מבינה מאיפה היו לי הכוחות,
אבל האינסטינקטים שלי היו חזקים מספיק כדי להבין שלא משנה מה ההשלכות של זה,
אני לא נכנעת פה לאיום ולפחד.
הרגשתי גועל כזה מהמצב, שאפילו אותה עבודה
שהייתה כה נכספת נראתה לי מקולקלת ולא שווה.
איך שהוא התחמקתי מהמלכודת הזו,
בלעתי את הכעס והעלבון ולא התלוננתי כי פחדתי.
גם לחברים לא סיפרתי... התביישתי.
הוא עזב אותי לנפשי,
"עזרה מלמעלה" אני קוראת לזה, הגיעה מהעולם.
כי ראיתי אותי, את נועה שלא רוצה אותו ואת האיוולת הזו ולא משנה באיזה מחיר.
שמתי את הרצון שלי, את הקול שלי לפני המטרות והצרכים החיצוניים (כמו עבודה, מעמד...).
זה המסר שלי ליום הזה - מסר חיובי, מחזק לנשים וגם לגברים... להתחבר לקול הפנימי ולרצון כי הרצון שלנו חזק מהכל!