זכיתי להיות דור שני

"די, די... אמא, מספיק עם הטרגדיות בואי נהיה בהווה, כאן ועכשיו, העבר הוא בעבר... הוא כבר רק סיפורים וזיכרונות..."

אני דור שני, חייתי את השואה מאז שאני זוכרת את עצמי. אמי, נולדה בלודג' בפולין, הייתה בת 4 כשפרצה המלחמה הארורה הזו, מגיל 4 גם אני חיה את סיפורי השואה ששמעתי ממנה, סיפורים על הרעב שסבלה ממנו, על סופת השלג בה כוסתה וקפאה בשלג וניצלה בנס. על האח הפעוט שמת בידיה, כי לא היו תרופות ומזון, על החברים שניצלו בנס של הנס... כמה סבל שאמא והדור הזה ספגו! בלתי נתפס! אמי, בעלת השכלה גבוהה בהיסטוריה, כיום מרצה בתחום. בנושא השואה בפרט, היא לדעתי המומחית הגדולה ביותר בעולם כולו... אין פגישה שלי עם אמי שבה אני לא שומעת סיפור היסטורי חדש בנושא. לעיתים תכופות, אני מרגישה שנמאס לי... שאני לא רוצה יותר לשמוע על זה יותר! אני אומרת לעצמי בלב: "די, די... אמא, מספיק עם הטרגדיות בואי נהיה בהווה, כאן ועכשיו, העבר הוא בעבר... הוא כבר רק סיפורים וזיכרונות אמא, תצטרפי אלי לשינוי שעשיתי בחרתי להאמין בטוב, באופטימיות, בשמחה לבטוח בחיים, בואי נקליל קצת... אולי אפשר סיפור כייפי, אופטימי לשם שינוי?" אבל זה רק דיבור לעצמי.

אני בכל פעם קשובה לפרקי השואה שהיא מרביצה בי, בנו... מבינה שהיא רוצה לזכור ולא לשכוח! לשחזר את הילדות האבודה בדרכה. מי שלא מכיר אותה בל יטעה - אמא מעוררת השראה בכוחות הנפש שלה ובחיוניות שלה, ועם כל הכאב והקשיים שבדרך היא האמא הכי הכי שיכולתי לבקש.

מאמצת את מה שתמי מירון, חברת ילדות שלי, כתבה היום: "זכיתי להיות דור שני"

שלכם,

נועה